אמרת לו בשקט, בלי לצעוק: «מזמן לא יצאנו לשום מקום». הוא ענה «מה את רוצה ממני?» והלך לחדר השני. מאז עברו יומיים, והוא עונה לך במילה אחת. את מנסה להיזכר מה כבר אמרת שהיה כל כך נורא.
מבחוץ זה נראה כמו גבר שנעלב ממשפט תמים. בפנים הוא שמע משפט אחר לגמרי.
בואי נעבור על מה הוא שומע כשאת מעירה לו, למה העלבון שלו נראה לפעמים כמו כעס, מה מצא מחקר על 31 זוגות נשואים ושבעה צעדים לשיחה כשהוא נעלב.
התשובה הקצרה
גבר נעלב כשהוא שומע במשפט שלך «אתה אשם» או «אתה לא מספיק טוב», גם כשלא אמרת אף אחת מהמילים האלה. מתחת לעלבון, וגם מתחת לכעס, יש פחד: שהוא לא מצליח להיות בן זוג טוב. אז הוא מתגונן, שותק או תוקף בחזרה. מחקר מ-1990 מצא שגברים נסוגים מוויכוח יותר מנשים, אבל בעיקר כשמדברים על שינוי שהאישה רוצה ממנו. מה שעוזר הוא לעצור, להקשיב עד הסוף ולהחזיר לו את הכבוד ורק אחר כך לבקש את מה שחשוב לך.
מה הוא שומע כשאת מעירה לו
כשאישה מצביעה על בעיה בקשר, אצל הגבר מתעורר פחד ישן: שהוא לא מספיק טוב ולא מצליח להיות בעל טוב, אבא טוב ואדם מוצלח. ואז «מזמן לא יצאנו לשום מקום» מגיע אליו מתורגם: «אתה אשם בזה שאני לא מאושרת». את דיברת על ערב בחוץ, והוא שמע ציון על כל הנישואים. על הפחד הזה כתבתי גם במאמר מה גברים רוצים בזוגיות.
גבר ששומע התקפה מתגונן. אצל רוב הגברים ההגנה נראית כמו התקפה בחזרה, «מה זאת אומרת לשום מקום?», או כמו שתיקה ודלת שנטרקת. ואז את מתגוננת ועונה לו. ככה מתחיל ריב שאף אחד מכם לא רצה.
אותו דבר קורה כשאת לא מסכימה עם משהו שהוא אמר. הרבה גברים שומעים בזה שדוחים אותם, לא רק את הדעה שלהם. בשבילו «אני חושבת אחרת» יכול להישמע כמו «אתה לא שווה הקשבה».
כשהוא כועס, מתחת לזה יש פחד
לפעמים העלבון שלו לא נראה כמו עלבון בכלל. הוא מרים את הקול, נעשה עוקצני או מאשים אותך בחזרה. אצל גברים כעס הוא בדרך כלל התגובה השנייה. הראשונה היא פחד, וכדי לא להיראות חלש הוא הופך אותו לכעס ותוקף. ממה הוא מפחד? שלא יכירו בו, שיתגלה שהוא לא מספיק מוכשר ושהוא טעה.
אפשר לחשוב על זה כמו על נקע ברגל. מי שנקע את הרגל לא אשם שכואב לו, הוא רק לא יכול ללכת כרגיל. גבר שנעלב נקע את הרגל הרגשית שלו, ובאותו רגע הוא לא מסוגל להתנהג כמו מי שמרגיש טוב. «תתנהג כמו גבר» רק מוסיף לו כאב.
מה מצא מחקר על 31 זוגות נשואים
ב-1990 פרסמו שני פסיכולוגים מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, אנדרו כריסטנסן וכריסטופר הייבי, מחקר על דפוס שכל מטפל זוגי מכיר: אחד לוחץ, מבקר ומתלונן, והשני נסוג, מתגונן ושותק. הם ביקשו מ-31 זוגות נשואים לדבר על שני נושאים שהם חלוקים עליהם. באחד הבעל רצה שינוי מהאישה, ובשני האישה רצתה שינוי מהבעל. אחר כך הבעל, האישה וצופים מבחוץ דירגו מה קרה בשיחות.
הדפוס «היא לוחצת, הוא נסוג» הופיע יותר מהדפוס ההפוך, אבל רק בשיחה על השינוי שהאישה רצתה. כשהבעל ביקש שינוי, הדפוס הזה לא היה נפוץ יותר מההפוך. כל אחד מבני הזוג לחץ יותר כשדיברו על משהו שהוא רצה ונסוג יותר כשדיברו על משהו שהצד השני רצה ממנו. בסך הכול גברים נסוגו יותר מנשים, אבל נשים לא לחצו יותר מגברים.
כלומר, השתיקה שלו היא לא רק «ככה גברים». חלק ממנה הוא תגובה למצב שבו מבקשים ממנו להשתנות, וכשהשיחה על משהו שהוא רוצה, גם הוא לוחץ. ואיך שהבקשה שלך מגיעה אליו משפיע על זה אם הוא יישאר בשיחה או ייסגר.
למחקר יש גבולות. 31 זוגות הם מדגם קטן וכולם אמריקאים. השיחות נערכו לפני יותר משלושים שנה. הוא מדד לחץ ונסיגה בוויכוח, לא את התחושה של עלבון. ועדיין, הוא הראה שהדפוס תלוי לא רק במין, אלא גם בשאלה מי מבקש שינוי ממי.
«בעלי נעלב ולא מדבר איתי»: איך פותחים שוב את השיחה
אל תשאלי «נעלבת?» או «מה אתה מרגיש?». בשבילו זו הודאה בחולשה, והוא יכחיש מיד: «אני? לא נעלבתי». גם «אני רואה שאתה מפחד» ייגמר ב«אני לא מפחד!».
במקום זה ניגשים אליו בשקט ומשתמשים במילים מהעולם שלו: «אני רואה שקשה לך עכשיו. מה עדיף, שאשאר איתך או שאשאיר אותך לבד?». אם הוא רוצה שתישארי, שבי לידו והקשיבי, בלי לייעץ ובלי לרחם. אם הוא רוצה להיות לבד, תני לו את הזמן וחזרי לשיחה כשהוא רגוע.
כשהוא כבר מדבר: שבעה צעדים לשיחה אחרי עלבון
כשהוא מתחיל לדבר, הרבה פעמים זה יוצא חד: «את תמיד מחפשת מה לא בסדר אצלי». זה הרגע שבו הכי קל להתווכח, וזה גם הרגע לעשות את ההפך. עושים את זה בשבעה צעדים:
- עוצרים. לא מתווכחים ולא קוטעים. כשהוא מסיים, מחכים עוד כמה שניות בשקט ונושמים. השתיקה אומרת לו שאת מקשיבה.
- שואלים מה הוא מרגיש, לא מה את מרגישה. בתוך הראש, בלי להגיד. כל עוד את עסוקה בעלבון שלך, את מגינה על עצמך ולא שומעת אותו.
- מחזירים לו את המילים שלו. «אם אני מבינה נכון, אתה מרגיש שאני מחפשת מה לא בסדר?». כשהוא עונה «כן» כמה פעמים, הוא יודע שהקשבת.
- מחזירים לו את הכבוד. «מה שאתה אומר חשוב לי». ככה הוא שומע שהדעה שלו לא נדחתה, וגם הוא לא.
- אומרים את הטוב שמאחורי מה שעשה. «אני רואה שחשוב לך שיהיה לי טוב איתך». גם בעלבון שלו יש משהו שהוא שומר עליו.
- אומרים מה חשוב לך, במדויק. עכשיו, ולא לפני: «ואני רוצה לספר לך גם מה חשוב לי. אני מתגעגעת לערבים שלנו בחוץ, ואני רוצה שנלך ביחד לקולנוע».
- מזמינים אותו לחשוב יחד. «בוא נחשוב ביחד איך עושים את זה» ומסיימים בשאלה: «מה אתה מציע?».
שימי לב לצעד האחרון. כל עוד השיחה היא «אני רוצה» מול «אתה צריך», אחד מכם מפסיד. «מה אתה מציע?» מעביר אתכם לאותו צד, מול הבעיה. ואם את רוצה לבקש ממנו משהו עוד לפני שמישהו נעלב, כתבתי איך מבקשים ממנו בלי שזה ייגמר בריב.
«הוא נעלב כשאני לא רוצה»
יש עלבון אחד שנשים שואלות עליו הרבה: הוא מתקרב, את לא בעניין, והוא מסתובב לצד השני של המיטה ושותק. בשביל הרבה גברים יוזמה לסקס היא אחת הדרכים העיקריות להראות אהבה. מחקר על זוגות נשואים מצא שבעלים שאהבו יותר יזמו יותר יחסי מין, וכתבתי עליו במאמר איך גבר מראה אהבה. אז כשאת אומרת לא, הוא עלול לשמוע שאת דוחה אותו.
מה שעוזר הוא להפריד בין הרגע לבינו: לומר לא לערב הזה ולהשאיר לו את הרצון שלך. «לא הערב, אני גמורה. אבל אני רוצה אותך, ושבת בבוקר אתה שלי». ככה הוא שומע שהסירוב הוא על העייפות, לא עליו.
מתי זה כבר לא עלבון
עלבון של גבר עובר. הוא שותק ערב או יומיים, ואחרי שיחה כמו זאת הוא חוזר. משהו אחר קורה כשכל משפט שלך נגמר בשבוע של שתיקה, וכשהוא «נעלב» בכל פעם שאת עושה משהו בשביל עצמך: מדברת על הקריירה, נפגשת עם חברות או אומרת לא. לונדי בנקרופט, שעבד שנים עם גברים מתעללים, כותב שגבר כזה עלול להעניש את האישה כשהיא מסרבת לחיות בתוך הקופסה שהוא בנה לה.
אם את מוצאת את עצמך שוקלת כל מילה כדי שהוא לא ייעלב, זה כבר לא עניין של ניסוח. במצב כזה אל תישארי עם זה לבד ודברי עם איש מקצוע.
תום ויינברג
אני עוזר לנשים להפסיק לחיות בחוסר ודאות מול גברים. עד היום עזרתי בזה למאות נשים, בתור גבר שמכיר את הצד שלו מבפנים.